מהטמה גנדי, השואה, והיהודים – פרק שנוי במחלוקת

מהטמה גנדי – סמל לעמידה לא-אלימה, חירות מוסרית ומאבק בשלטון זר – היה דמות מעוררת השראה, אך גם שנויה במחלוקת כשהדבר נגע לשואה וליחסו ליהודים. בשנות ה-30 וה-40, כשהשואה החלה להתרחש באירופה, פנו אליו יהודים רבים בבקשה שיגנה את הנאצים. אך גנדי, מתוך אידיאולוגיה עמוקה של התנגדות לא-אלימה, קרא ליהודים “למות בכבוד ולא להילחם”. הוא טען שעליהם להתנגד בדרכם הרוחנית ולא באלימות – דבר שזכה לגינוי חריף בעולם היהודי. אך העניין לא נגמר שם. גנדי והיטלר – מכתבים שנשלחו ולא נענו

גנדי שלח שני מכתבים להיטלר: הראשון ב-1939, רגע לפני פרוץ המלחמה, והשני בשנת 1940. בשני המכתבים, שפונים אליו בתואר "ידידי היקר", הוא מבקש ממנו לבחור בדרך השלום. גנדי לא תקף את היטלר ישירות, ונמנע מלהשתמש בביטויים חריפים, מה שעורר ביקורת רבה בהודו ובעולם.

AI מהטמה גנדי

האם גנדי תמך בפלסטינים?

גנדי התנגד לציונות המדינית כפי שהתפתחה באירופה. הוא האמין שהיהודים צריכים לחיות בארץ ישראל, אך מתוך הסכמה עם הערבים, ולא באמצעות סיוע בריטי. הוא האמין שמדינה יהודית צריכה לקום רק על בסיס חיים משותפים. בכך הביע תמיכה עקיפה בפלסטינים – למרות שלא נקט עמדה ברורה בעד מאבק אלים. ובכל זאת – הקשר ההודי-יהודי היה חזק

בעוד המנהיגים ההודים עסוקים היו במאבק לעצמאות, הקהילה היהודית בהודו – ובעיקר בני ישראל ובני קוצ'ין – נהנתה מסובלנות יחסית. במהלך השואה, רבים מיהודי אירופה מצאו מקלט זמני בהודו, בעיקר דרך המסעות הבריטיים מאפריקה ואיראן. גם לאחר קום מדינת ישראל, עשרות אלפי יהודים הודים עלו לישראל, תוך שמירה על קשרים עם התרבות ההודית.

הקשר בין הודו ליהודים מבוסס על כבוד הדדי, קבלה וחיים משותפים לאורך מאות שנים – דוגמה נדירה בעולם.

AI הודים סביב שיעור על סבלנות וכבוד הדדי